Vayedaber

הלכה: שְׁנֵי נְזִירִין שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד כול'. וְלֹא סוֹף דָּבָר כְּשֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד. רָאִיתִי אֶת אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּיטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מִכֶּם. אֶלָּא אֲפִילוּ אָמַר לָהֶם. רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנָּזַר וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מִכֶּם. שְׁנֵיהֶן נוֹהֲגִין נְזִירוּת עַל פִּיו. בְּשֶׁאֵינָן מַכְחִישִׁין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם מַכְחִישִׁין אוֹתוֹ לֹא בְדָא. הָיוּ שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁין. ייָבֹא כְהָדָא. עֵד אוֹמֵר. נִיטְמָא. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נִיטְמֵאתִי. טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִיטְמֵאתָ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נִיטְמֵאתִי. שְׁנֵיהֶן נֶאֱמָנִין מִמֶּנּוּ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. 39a כֵּינִי מַתְנִיתָא. רִבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. רִבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים מְטָהֲרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. רִבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא וְרִבִּי יְהוּדָה מְטָהֵר. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין לְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּאָמַר רִבִּי גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְטוּמְאָה יְשָׁנָה. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר. נִיטמֵאתִי וְטִהַרְתִּי. וְתַנֵּי. כֵּן הַדָּבָר עַל אֲכִילַת חֵלֶב. הוּא הַדָּבָר עַל בִּיאַת הַמִּקְדַּשׁ. וְיוֹדוּן לֵיהּ בְּטוּמְאָה. מִפְּנֵי טוּמְאַת נָזִיר. שֶׁאֵין אוֹמְרִים לוֹ. אֵיכָן הוּא קָרְבְּנָךְ שֶׁהֵבֵאתָ. וְיוֹדוּן לֵיהּ בִּתְרוּמָה. עַד כָּאן קַשִּׁי רִבִּי חֲנִינָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ולא סוף דבר. לאו דוקא קאמר במתני' שמאמינין לאחד שאמר ראיתי שנטמא אחד מכם אלא אפילו בעיקר נזירות נמי נאמן הוא שאם אומר יודע אני שאחד מכם נזר ואיני יודע איזה הוא שניהם נוהגין נזירות על פיו ומתני' דנקטה להאי גוונא לאשמעינן היאך נוהגין הן בקרבן טומאה וקרבן טהרה:

עד כאן קשי ר' חנינה. שדקדק והקשה במה דחכמים מודים לר''י ובמאי שאינם מודים לו וס''ל דאין חכמים מודים לרבי יהודה בנזירות ור' מנא שמע לה מן הסיפא ודקדק באיזה דבר דחכמים פליגי על ר''י וס''ל דבנזירות חכמים מודו לרבי יהודה דנאמן:

ויודון ליה. חכמים לרבי יהודה בתרומה שאם אמרו לו אכלת תרומה ולחייבו בחומש והוא אומר לא אכלתי דנאמן דאיכא מיגו דאיבעי אמר אכלתי במזיד ואין מזיד משלם חומש דאיש כי יאכל קדש בשגגה כתיב:

שאין אומר לו. כלומר לאו שיכולין לומר לו:

מפני טומאת נזיר. משום דאשכחן בחד דוכתא דאפילו בטומאה גרידתא איכא קרבן וליכא מגו שהרי בנזיר שאומרים לו שנטמא והוא אומר לא נטמאתי אינו יכול לומר טבלתי שהן אומרים לו היכן קרבנך שהבאת על הטומאה ומזיד נמי לא שייך בנזיר שהנזיר חייב בקרבן טומאה על המזיד כשוגג כדדריש לקמן בפתע לרבות המזיד ומכיון דמצינו בשם טומאה דליכא מיגו לפיכך אין חכמים מודים לרבי יהודה בטומאה כלל ואפילו בטומאה ישנה דלא פלוג עבדי רבנן בטומאה:

ויודון ליה בטומאה. גרידתא נמי דהא איכא מיגו דטבלתי:

ותני כן הדבר על אכילת חלב. דבהא חכמים מודו לרבי יהודה שאם שנים אמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי והוא הדבר על ביאת המקדש שאם אמרו לו נטמאת ונכנסת למקדש והוא אומר לא נכנסתי שהוא נאמן דבהני איכא מיגו שהן בני קרבן ואם ירצה לומר מזיד הייתי באכילת חלב ובכניסה למקדש פטור הוא מקרבן הלכך נאמן אבל בטומאה גרידתא דליכא קרבן אין חכמים מודים לו:

מיליהון דרבנן. רבי גוריון ור''י בן חנינה מסייעין לרבי יוחנן דאין חכמים מודים לרבי יהודה בטומאה דאינהו מפרשי לרבי יהודה דלא תימא בין בטומאה ישנה בין בטומאה חדשה קאמר וטעמיה משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש דהא ליתא דלא אמר אלא בטומאה ישנה שאמרו לו אתמול נטמאת והיום נגעת בטהרות וטעמא דבהא איכא מיגו שיכול לומר נטמאתי ונטהרתי והלכך אפילו אמר לא נטמאתי נאמן דמתרצינן דיבוריה מאי לא נטמאתי דקאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אבל בטומאה חדשה שאמרו לו בשעת שנטמאת נגעת בטהרות אינו נאמן דליכא מיגו והיינו דמסייע לרבי יוחנן דמשום הכי אין חכמים מודים לר''י בטומאה דאינהו סברי דמיגו בטומאה לא אמרינן כדמסיק:

הוא נאמן ע''י עצמו. כדמפרש טעמא לקמן:

שניהן נאמנין ממנו. דהכחשה נגד בי תרי לאו הכחשה היא:

טהור. דהוי עד אחד בהכחשה:

יבוא כהדא. דפלוגתא דר''מ ורבנן היא אם הכחשה נגד שני עדים הוי הכחשה או לא:

היו שניהם מכחישין. היו שנים מעידין והן מכחישין אותם:

בשאינן מכחישין אותו. והא דאחד נאמן בשהן שותקין ואין מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא בדא אמרו נאמן דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא:

כיני מתניתא. כן היא המתני' דחכמים נמי כרבי יהודה ס''ל בטומאה ופליגי על ר''מ ורבי יוחנן קאמר דלא גרסינן במתני' וחכמים מטהרין אלא רבי יהודה לחודיה הוא דפליג על ר''מ ואין חכמים מודים לו בטומאה כדלקמן:

מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. נָזִיר. וְהָיָה נוֹהֵג בִּנְזִירוּת עַל פִּיו. וְשָׁתָה יַיִן וְנִיטְמָא לַמֵּתִים וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. עִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מַה דְרִבִּי מָנָא אָמַר. פְּלֹנִית כּוֹהֶנֶת וְזִינָת וּבָא עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ כֹּהֵן וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. וּבָא עָלֶיהָ בַעֲלָהּ. וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה דרבי יוסי אמר. בפרק מי שקינא לאשתו דאם אחד אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו לאו כלום הוא אבל אם אמר לו חלב הוא ואח''כ התרו בו שנים אל תאכל חלב זה ואכל לוקה דבכה''ג לא שייכא הכחשה דאף ע''ג דעיקר עדותו. לא בעד אחד הוא מ''מ כיון שעד אחד נאמן באיסורין כשאמר לו זה חלב הוא לוקה אח''כ ע''פ שנים ואינו יכול להכחיש ולומר לא חלב הוא זה וכן בנזיר כיון שכבר נהג נזירותו על פי אחד תו לא מצי להכחישו ולוקה כשנטמת ע''פ שנים אע''ג דעיקר עדותו באחד הוא וכן בהא דרבי מנא וכלומר דהש''ס רבותא קמ''ל דלפעמים אפי' בעדות אחד לא שייכא הכחשה:

רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם יִרְצֶה לוֹמַר. מֵזִיד הָיִיתִי. בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ. הֵיעַרְתִּי אֲבָל לֹא גָמַרְתִּי. 39b כַּיי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱנַסְתִּי מִפְּנֵי כְשָׁפִים שֶׁעָשָׂת לִי. בִּנְזִירוּת מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב אָנוּס חַייָב. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַשּׁוֹגֵג. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת לְרַבּוֹת הַמֵּזִיד. תְּנַאי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּיפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְחַייֵב בִּנְזִירוּת עַד עַכְשָׁיו. תְּנַיי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. בשביעית מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. תְּנַי בִּדְבָרִים אֵין תְּנַיי בשביעית. וְאַתְייָא כֵּיי דָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבְּנָהּ בְּמֵזִיד בְּקָרְבְּנָהּ. אֲבָל אִם אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין זוֹ שְׁבוּעָה. פָּטוּר. הָא כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לֹא מָצֵי תְנֵָייהּ. וָכָא מָצֵי תְנָיֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכא מצי תנייה. אלא דהני דחשיב לקמיה הוי מצי למיתני הכא דבהו לא שייכא הכחשה:

הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה. הרי אלו הדברים שאמרנו לא מצי למיתני בהנך דלא מודו ליה רבנן לרבי יהודה דודאי מודו ליה דבכל הני איכא מיגו ואפילו נגד שני עדים נאמן הוא:

אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה. שלא הייתי יודע כלל אם זו שבועה היא או כסבור הייתי שאיני יודע עדות לזה פטור דמקרי אנוס בשבועה והלכך אשכחן נמי מיגו בשבועה לפטור מקרבן:

ואתייא כהאי דאמר רבי בא. תירוצא היא כלומר דאפ''ה איכא מיגו בשבועות כהא דאמר רבי בא בשני רב יהודה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה שמזיד הוא על הקרבן שיודע שחייבין עליה קרבן אי נמי בשוגג הוא על הקרבן שיודע ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע שחייבין עליה קרבן בהא אמרינן מזיד ושוגג אחד הוא לקרבן:

תניי בדברים אין תניי בשבועות. כלומר ותנאי נמי ליכא למימר דתנאי שייך בדברים שמקבל עליו א''נ תניי בנדרים וכן הוא במסכת נדרים אבל בשבועות אינו יכול לומר בלבי היה לדעת אחרת שהרי לא על דעתו משביעין אותו:

בשבועות מה אית לך. אם שנים מעידין אותו שנשבע בשבועת העדות או בשבועת הפקדון והוא אומר לא נשבעתי מאי מיגו איכא דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדאמרינן בפ''ג דשבועות בכלן נאמר ונעלם ובשבועת העדות לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:

תנאי היה בלבי. יכול הוא לומר בשעה שנזרתי היה תנאי בלבי לכשאטמא תפקע ממני נזירותי למפרע אי נמי תחול עלי נזירות אחרת דמכל מקום לא נתחייב בנזירות עד עכשיו כלומר שלא נתחייב בקרבן על נזירות עד עכשיו שהרי אמר תנאי היה וכו':

בנזירות מה אית לך. למימר מאי מיגו איכא דבין שנטמא בשוגג או מזיד או אנוס חייב בקרבן דכתיב בפתע פתאום ודרשינן בפתע לרבות השוגג כדכתיב אם בפתע בלא איבה הדפו בפתאום לרבות המזיד והאנוס אונס דכתיב ויאמר ה' פתאום מזיד דכתיב פתאים עברו ונענשו:

כיי דאמר רשב''ל. אי נמי כהאי דאמר ר''ל שיכול לומר נאנסתי מפני כשפים שעשאת לי להיות עמה ואונס אפילו בשפחה חרופה פטור:

שיכול לומר. אפ''ה מיגו איכא דמאי לא בעלתי דקאמר היערתי אבל לא גמרתי הביאה ובשפחה חרופה אינו חייב אלא על הגמר ביאה דשכבת זרע כתיב:

בשפחה חרופה מה אית לך. למימר אם שנים אמרו לו בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי דמי נימא דאינו נאמן דהא ליכא מיגו דבין בשוגג בין במזיד חייב בקרבן כדדריש התם בפ''ב דכתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות המזיד כשוגג:

אמרו לו אם ירצה לומר מזיד הייתי. בריש פ''ג דכריתות גבי פלוגתא דר''מ ורבנן שנים אומרים אכל חלב והוא אומר לא אכלתי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין שאם ירצה יכול לומר מזיד הייתי ופטור מקרבן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source